מתוך הספר "בריאה"
מעולם לא חשבתי לצום בתענית אסתר. פשוט לא הצלחתי להבין בשביל מה צריך את זה.
זמן קצר לפני שנולד הספר שלי "תזונה בריאה וטעימה" (לאחר הריון של כתשע שנים), נכנסתי להריון שהיה מאוד לא רצוי מבחינת התזמון שלו, והוא לא התפתח. נאלצתי לעבור גרידה, וזה קרה בערב פורים. הייתי צריכה להיות בצום יום שלם כי לקח המון זמן עד שהכניסו אותי ועד שיכולתי לחזור לאכול, ורק כשביקשתי ממישהו אחר לקחת את הילדים לקריאת מגילה בערב קלטתי שלמעשה צמתי בתענית אסתר בלי כוונה. זו היתה הפעם הראשונה, והאחרונה עד כה, שצמתי בתענית אסתר.
לאחרונה, בעקבות כמה תובנות חדשות, החלטתי לציין את התענית. לא בצום מלא, אבל בלי חגיגות ועם הרבה כוונה.
לזכר הנשמה שרצתה להצטרף למשפחתנו ולא הצליחה. לפחות בינתיים. אולי היא עוד תחזור, כבר לא בתור ילד/ה שלנו אבל אולי בצורה אחרת.
לזכר כל הנערות שמרעיבות את עצמן לדעת ומקריבות את עצמן לאליל היופי האופנתי.
לזכר הנשים המנוצלות והעוברות התעללות, מינית ואחרת, מאז ימי ושתי ואסתר (ועוד הרבה קודם) ועד ימינו. וכמובן לא רק נשים.
לזכר ולהזדהות עם אנשים, נשים וילדים, הסובלים חרפת רעב ומוות בגלל מלחמות מיותרות. כי לצערנו עד היום יש אנשים שמאמינים שלהרוג אחרים בשם הדת זה לגיטימי.
לזכר אנשים שנכנעו להתמכרויות מזיקות מכל הסוגים, מתוך בריחה מהמציאות, ולא הצליחו לחיות כאן ועכשיו.
להזדהות עם אנשים שמסתירים את מי שהם באמת, עובדים בעבודה שלא מתאימה להם, חיים עם אנשים שלא טוב להם איתם, ומעמידים פנים שהכל בסדר כשבתוך-תוכם הם מיוסרים.
להזדהות עם אנשים ונשים שמסיבות שונות ומשונות נאלצים להסתיר את אהבתם, כי החברה בה הם חיים עוד לא בשלה לקבל את העובדה שאהבה בכל צורה היא הדבר היפה והחשוב ביותר בעולם.
אחד הדברים שהחלטתי לעשות במחשבה על אנשים הנאלצים להסתיר פרטים מחייהם האישיים, הוא להפסיק להסתיר את הסיפור הנ"ל. במיוחד לאור הבנה שהפלה טבעית היא תופעה נפוצה מאוד (כ-25% מההריונות) אבל כמעט ולא מדוברת.
הזדהות עם סבלם של אחרים יכולה להכניס אותנו לבור עמוק של דכאון, אבל יכולה גם להזכיר לנו להיות יותר מלאי תודה על מה שיש לנו. (בהתחלה כתבתי "אסירי תודה" אבל מחקתי כשהבנתי שהכרת התודה דווקא פותחת מקום לחירות הרבה יותר גדולה). זאת העוצמה הגדולה של תענית בסמוך ליום של שמחה (יום כיפור לפני סוכות, יום הזכרון לפני יום העצמאות, תענית אסתר לפני פורים, ט' באב לפני ט"ו באב): לעודד אותנו לעשות משהו עם הנושא שבמוקד התענית, לאפשר גם לסובלים לשמוח ולחגוג את החיים, מה שיכול רק להעצים את השמחה של כולנו.