לפרום את קשר התרופות, המסתירות את המחלות מאחורי מסיכה של ריפוי-לכאורה ויוצרות מחלות חדשות
ב', אחת המטופלות שהגיעו אלינו במקור בגלל אבני מרה אבל "על הדרך" טיפלה גם בבעיות רבות נוספות, סיפרה שאחרי שהתחילה ליישם את ההמלצות שלנו החברות שלה כועסות עליה. למה? כי תמיד כשנפגשו ולאחת מהן כאב משהו, תמיד יכלו לסמוך על ב' שיהיה לה משכך כאבים כלשהו בתיק, אבל מאז שהתחילה את הטיפול היא נגמלה מהם כי כבר לא כואב לה! במקרה שלה, סביר להניח שהעומס שהתרופות יצרו על הכבד היה סיבה לא מבוטלת ליצירת האבנים בכיס המרה, שיצרו כאבים חדשים...
יותר מדי פעמים אני נתקלת באנשים שנוטלים תרופות שגורמות להם לתופעות לוואי נוראיות, ולא באמת פותרות את הבעיות לשמן נלקחו, ויחד עם זאת מפחדים להפסיק אותן או להימנע מהן. החל מאקמול וכלה בכימותרפיה.
מה עושים? קודם כל חושבים פעמיים לפחות לפני שמתחילים לקחת. לא נותנים לפחד לשלוט אלא חושבים בהיגיון: האם זה באמת נחוץ? האם יש דרכים אחרות להתמודד עם הבעיה? האם באמת מיציתי את כל האפשרויות? מה יכולות להיות תופעות הלוואי? (קוראים את כל הרשימה, גם מהאתרים המקצועיים ולא רק מהעלון לצרכן)... האם יכול להיות שהבעיה שהכי מטרידה אותי כרגע היא למעשה תופעת לוואי של תרופה שלקחתי בשביל תופעה אחרת שאפשר להסתדר בלעדיה?
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר מהקליניקה שלנו היא סותרי חומצה למיניהם (נקסיום, לוסק, אומפרדקס וכו'). מקובל לתת אותם בכל מקרה של צרבת, תוך התעלמות מהעובדה שמקרים רבים של צרבת נובעים לא מעודף חומציות אלא מתת חומציות בקיבה. המשמעות של זה היא שהם מחמירים חוסר איזון קיים וממש פוגעים בבריאות. אלא מה? כל עוד לוקחים אותם, הבדיקה שלנו לחומצת קיבה אינה מהימנה. לכן צריך להפסיק אותם, בתיאום עם הרופא, בהדרגה תוך כדי טיפוח ריריות העיכול, לחכות שבועיים, לעשות את הבדיקה, לגלות שחסרה חומצת קיבה, להתחיל לטפל בה - ואז להתחיל להרגיש הרבה יותר טוב. העניין הוא שהרבה פעמים רושמים את סותרי החומצה בתור מניעה, לאנשים שנוטלים אספירין שעלול לפגוע ברירית הקיבה, וגם הוא ניתן כמניעה למצבים שניתן בהחלט למנוע בדרכים אחרות כגון ויטמין C או E.
או זוג הורים שהגיעו עם ביתם אחרי שלושה חודשי חום לא מוסברים עם פתרון של לתת נרות להורדת חום בכל פעם ולא הבינו למה בכל פעם החום עולה מחדש, עד שהפנימו שלחום יש תפקיד ואם לא מאפשרים לו לבצע אותו כראוי הוא יחזור. העזו, הפסיקו לתת את הנרות, (עם תמיכה ממתנת חום טבעית לפי צורך) וכעבור זמן לא רב התופעות חלפו ולא חזרו.
דוגמה בולטת נוספת היא כימותרפיה, שאחת מתופעות הלוואי הידועות שלה היא... סרטן.
בכלל ברמה הפילוסופית נוסיף שבעצם כל תרופה בסופו של יום גוררת תגובה של הגוף (אם יש מספיק חיוניות במערכת) ותגובה זו תמיד הפוכה מפעולת התרופה. משמעות הדבר שבטווח ארוך כל תרופה גוררת החמרה של התסמין המקורי נגדו היא ניתנה...
ונהפוך הוא אמרנו?
ברגע שמחליטים להפסיק תרופת מרשם, יש להיוועץ ברופא/ת המשפחה לגבי מידת ההדרגה שבה יש להוריד את התרופה במקביל לטיפול הטבעי על מנת למזער אפשרות לתופעות לא נעימות ואף מסכנות חיים עקב הפסקה פתאומית. גם תרופות ללא מרשם כגון להורדת חום או שיכוך כאבים, אם נוטלים אותן לאורך זמן, עדיף להפסיק בהדרגה על מנת למזער תסמיני גמילה, וכמובן במקביל לטיפול הטבעי לפתרון הבעיה המקורית.
אני נזכרת בסיפור קצר של אפרים קישון, שמספר כי גרד לו באוזן, הלך לקופת חולים, קיבל תרופה שיצרה תופעת לוואי, קיבל תרופה אחרת לטפל בה שיצרה תופעת לוואי עוד יותר חמורה וכן הלאה וכן הלאה, המצב הולך ומידרדר עד לתיאור הלוויה. הסיפור מסתיים במשפט המחץ "רק בגיהנום עלה בדעתי שאת התנוך שלי עקץ יתוש".