אחד הדברים שגורמים לאנשים להיות מתוסכלים, עייפים וחולים זה היותם במקום או בתפקיד שלא מתאים להם. הצורך למלא תפקיד שמישהו אחר הטיל עליך, הצורך שהכל ייראה "כמו שצריך" – החיוך, הלבוש, האיפור, הבית, חשבון הבנק, הצורך להתבטא בצורה קורקטית כדי לא לפגוע באף אחד, הצורך לרַצות את כולם.
וזה מעייף, הו כמה שזה מעייף.
וזה לא תמיד משיג את המטרה שרצינו. לעתים קרובות זה אפילו משיג תוצאה הפוכה. אם את הולכת לבליינד-דייט במטרה להכיר חבר-לחיים ומציגה דמות שהיא לא באמת את, האם את רוצה שהבחור יתחבר עם הדמות שאת מציגה או עם מי שאת באמת? אולי זו הסיבה העיקרית לריבוי הגירושין בקרב שחקנים...
יש תמצית נהדרת בפרחי באך, Agrimony, שמתאימה בדיוק לאנשים שהם כל הזמן עם מסכות. כלפי חוץ הכל לכאורה בסדר, אבל בפנים מתחבאים הייסורים. מחיר ההחזקה שלהם בפנים כבד, עד שהם מתפרצים החוצה, לפעמים בדמות מחלה קשה. התמצית הזו עוזרת לאפשר לרגשות לצאת החוצה בצורה מאוזנת יותר.
אומרים שאלכוהול מוציא מאיתנו דברים חבויים, לטוב ולרע. "נכנס יין יצא סוד". המנהג להשתכר בפורים "עד דלא ידע" הוא למעשה הזמנה להסיר את המסכות ולשים במקומן את החלק שבתוכנו שבדרך כלל לא מקבל ביטוי. הבעיה היא ששתיית אלכוהול מזיקה לבריאות וגם עלולה לגרום לנזק חמור לסביבה – אלימות, תאונות וכו', ולכן מומלץ לישמור על מידה בשתיית אלכוהול.
דווקא עטיית מסיכות כמו בפורים יש לה השפעה מעניינת – אמר את זה יפה אוסקר ויילד:
"האדם הוא פחות עצמו כשהוא מדבר כעצמו, תנו לו מסיכה והוא יגיד לכם את האמת."
אז אני מזמינה את כולנו למצוא דרכים יצירתיות לבטא את החלקים הטובים שבנו שבדרך כלל לא מקבלים מספיק במה – באמצעות אמנות כזו או אחרת, באמצעות התנסות בתחומים חדשים לנו, כאלה שהתנסינו בהם כילדים ומאז הדחקנו "כי זה לא מעשי" כגון גינון, פעילות גופנית וחברתית ועוד. כל דבר שיעזור לנו לגלות עוד פן ששכחנו מקיומו.
ולא רק בפורים.
חג פורים שמח